גילדת הכתבנים עם המפונים
מפגשי הקשבה וכתיבה
בתמונה: כתבן צ.א כותב לתושבת קיבוץ יד מרדכי במלון בחדרה.
מפגשי הקשבה וכתיבה
"גילדת הכתבנים" מציעה מפגשים של הקשבה וכתיבה עבור מפונים מהדרום ומהצפון, ועבור הצוותים הטיפוליים והחינוכיים שתומכים בהם. במסגרת המפגש, הכתבן יושב עם מכונת כתיבה ומשוחח עם אנשים על חייהם, או על כל דבר אחר שהם רוצים, ולאחר מכן כותב עבורם שיר או סיפור קטן המבוסס על השיחה, ומעניק להם אותו. הטקסט יכול להיות שיר, תפילה, זיכרון, מכתב, ברכה, משאלה, או כל דבר שיבקשו. מדובר בשיחה של אחד על אחד, שמיועדת למבוגרים, אך גם לנוער ולילדים מגיל שש ומעלה.
"היתה תאונה" -טקסט שנכתב עבור אחת מעובדות המלון
שיקוף. הרגעה. נוכחות.
הכתבנות נותנת מקום לסיפור האישי, מאפשרת שיחה פתוחה, ויוצרת מרחב הקשבה שונה ממרחבים טיפוליים או חינוכיים. המפגש עם מכונת הכתיבה ה'עתיקה' מייצר רגע אינטימי מחוץ לזמן והמרחב המוכרים - רגע שאפשר לנוח ולהתרווח בו ולתת לכל מיני קולות ורגשות לעלות.
הטראומה אמנם לאומית אולם כל אחד מאיתנו כואב את הסיפור האישי שלו, את הפרטים שרק הוא יודע, את הרגשות שפועלים בו עכשיו ואלו שהיו אז. כיוון שהיעד איננו טיפולי, אלא תוצר אמנותי, הכתבנות פתוחה וחופשית יותר, ומאפשרת עבודה בעומקים שונים, בהתאם לרצון של המשוחח. העיבוד של השיחה נעשה בעזרת הטקסט הנכתב במכונת הכתיבה שמחזיר למשוחח את מילותיו ואת חוויותיו בלבוש שירי ואמנותי, כאובייקט אסתטי שאפשר לשמור. ואכן, הניסיון מלמד, רבים שומרים את השירים האלה למשך שנים.
"פה זה בועה" -טקסט שנכתב לאחד המפונים משדרות
עבור המפונים: כשאין מילים - לעזור לתת מילים.
הכתבנות יכולה לעזור בעיבוד החוויות והתחושות, ולסייע לאנשים לנסח לעצמם את עצמם מחדש. הדף עם המילים ה'רשמיות' שיוצרת מכונת הכתיבה משמש תזכורת יציבה ואופטימית לדברים שעודם ברורים ומובנים בתוך הכאוס הנוכחי.
איש מהצוות התומך שקיבל טקסט מכתבן לאחר שיחה
עבור הצוותים העוטפים: לסייע עם תשישות חמלה (Compassion fatigue)
הצוותים הטיפוליים והחינוכיים עובדים ללא הפוגה, בשעות לא שעות, ורוב הזמן בהתנדבות. הם סופגים לתוכם את הקושי, את התסכול, וגם את הכעס. הם בעצמם נפגעים משניים של הזוועה. היכולת שלהם לעזור לאחרים תלויה ביכולת שלהם לעזור לעצמם.
מפגש עם כתבן יכול להיות חלק מהמעטפת שעוזרת למעטפת. בשיחה יוכלו המטפלים והמחנכים לקחת רגע עבור עצמם, לצאת לרגע מהתפקיד והפרסונה הטיפולית, לחלוק חלק מהעול והקושי, ולנוח. ואולי אחרי זה יהיה להם קל יותר להמשיך, כשהדיו השוקע בדף אוסף את הפרוע ושוזר את הפרום.
"שיר למעטפה" -טקסט שנכתב לאחר שיחה עם פעילה בצוות התומך.
גילדת הכתבנים מכילה אנשי עט, במה, טיפול וחינוך שפעילים כבר קרוב לעשור בתחום.
ליצירת קשר
אמיר חרש 054-7689939 amirhara@yahoo.com
צחי אבינועם - 052-6894561 rabbitavinoam@gmail.com
אמיר עצמון 050-8213144 amirprov@gmail.com
מי הם הכתבנים:
אמיר חרש – סופר, משורר וחוקר ספרות, (ידוע בתור כתבן א').
צחי אבינועם - כותב, משורר, איש חינוך, גנן.
אמיר עצמון – אמן תיאטרון מאולתר, מתרגם, מטפל בדרמה.
נובה דובל - שחקנית, פרפורמרית, כותבת.
יואב זיו - איש חינוך, פרפורמר.
עמוס אורן - שחקן, במאי, מורה לעברית.
אמיר יערי - שאמאן, מחנך, איש מיסתורין.
נטע עצמון - משוררת, מילואימניקית, נוודת.
וכל שאר מי שיצטרף אלינו לפעילויות.
ציטוט של יוסף חיים ברנר מתוך "איגרת", תרע"ו (1916), ועדיין אקטואלי.
השתתפות גילדת הכתבנים בארועים:
-
פסטיבל עכו.
-
פסטיבל ירושלים לאמנות.
-
שבוע העיצוב, ירושלים.
-
חג החגים, בית הגפן, חיפה.
-
גן הסופרים, בינה באר שבע.
-
פסטיבל שאון חורף, ירושלים.
-
פסטיבל זאזא, אמנות נודדת בשכונות, ירושלים.