כתיבת הווה
לתפוס את הרגע במילים
פגעי הקורונה שיבשו את החיים והובילו גם לשיבוש של תחושת הזמן. רובנו חשים שכמו נגזרנו החוצה מרצף החיים המוכר. העתיד הפך בלתי צפוי, כל התוכניות מבוטלות, הכללים משתנים מדי יום. אך לא רק העתיד בוטל, נותקנו גם בגסות מהעבר שהיה ביתנו, ממנהגים, מהרגלים של שנים, גורשנו מהעיר שהכרנו, מבתי הקפה והספר. כל מה שנותר זה הווה. הווה מתמשך שאנו בורחים ממנו לתוך מסכים, סדרות, ופגישות זום. כתיבת ההווה באה להציל את ההווה הזה מהיעלמות ושכחה. היא באה לשים עליו את האצבע, כמו סימנייה בספר, להביט בו בעין טובה וסקרנית, בעין חומלת. אם כל מה שנותר לנו הוא ההווה, מוטב לחוש אותו ולאסוף את הרגעים החולפים.
ישנן דרכים רבות לכתוב על ההווה. יש, למשל, מסורות פואטיות דוגמת ההייקו, המנסה ללכוד רגע מסוים במינימום מילים. שירי הייקו מקושרים, בדרך כלל, לא רק לרגע בחיים האנושיים, אלא גם לטבע, לעונות השנה. באופן דומה, בתור כתבן, אני מכוון לתפוס גם את הרגע בחייו של האדם שמולי, גם את הרגע של העיר ההומה ומתנחשלת סביבנו, וגם את הרגע הקולקטיבי, את מכלול הרגעים שיוצרים את רוח התקופה. כשאנחנו כותבים עבור אנשים את ההווה שלהם, זוהי דרך עדינה, בלתי פולשנית, להגיע למקום אישי מאוד וקרוב.
מהי כתיבת הווה?
שירי דייטינג בתקופת קורונה
כשהקורונה פרצה וטבעת הסגר הקיפה, אנשים הפכו להיות הרבה יותר מי שהם. מי שהיה הורה, הפך להיות הורה במשרה מלאה. מי שהיה בזוגיות הפך להיות בזוגיות צפופה. זוגות מאורסים הוקפאו במצב אירוסי-עד. ומי שהיה לבד, הפך להיות ממש לבד. היציאה לדייטים נאסרה על פי חוק, וגם אם רצית להפר את החוק, לא היה לאן לצאת. העיר נסגרה: לא פאבים, לא בתי קפה, לא מועדונים. פה ושם, במחתרת, אנשים הפרו תקנות. ניסו לדבוק זה בזו בלי להדביק להידבק. דחף החיים היה חזק מפחד המוות.
נושאי השיחה השתנו, כבר לא שאלו "אה.. מה אתה עושה?" אלא "מה היית עושה לפני," או "את חיונית?" נוצרו גם כל מיני סוגי דייטים חדשים. למשל, דייט עושים כושר, בפרט כשהיה מותר לרוץ בקבוצות קטנות. או דייט ראשון בסלון של הבחורה, מביך במיוחד, כי עדיין לא מכירים וכבר יושבים אצלה קרוב על הספה. לאף אחד מהצדדים לא היה מושג ברור לגבי מה שאמור לקרות עכשיו. או דייטים בהפגנות נגד השלטון, מה שהיה הדבר הכי הגיוני לעשות, כיוון שחוץ מהתפילות בבתי הכנסת ההפגנות היו האירוע הפומבי היחידי שהמשיך להתרחש. או דייט במהלך טיול עם כלב, דבר כל כך נחמד, עד שגם מי שלא היה לו כלב - השיג אחד. והחביב עלי, דייט בית קברות: כיוון שבית קברות הוא מקום פתוח ושקט באמצע העיר, לרוב מגונן, ובלילות הוא גם קריפי במידה מזמינה. והעיקר, בלי סכנת פקחים וקנסות.
כדי שלא אשכח, אספתי לעצמי כמה זכרונות מהדייטים בתקופת הקורונה ודחסתי אותם לשורות קצרות.
לקריאת אסופת השירים באתר הארץ.
גם אם אתם לא מנויים להארץ אתם יכולים לקרוא. לחצו כאן להורדת הקובץ.