שכול וכשלון וזומבים
עורך: יהונתן דיין
עורכת לשון: עירית לוריא
עיצוב כריכה: אמרי זרטל
עם עובד 2025
הספר הזה, כמו דברים רבים, התחיל בתור הלצה.
"שכול וכשלון וזומבים", חשבתי, "זו כותרת מושלמת לספר זומבים עברי, שורשי, שילוב בין הקלסיקה העל זמנית של יוסף חיים ברנר לסרט זומבים טראשי". התאהבתי בכותרת, לא באמת תכננתי לכתוב אותו, אבל לספר היו תוכניות משלו.
אני זוכר נסיעה ברכבת הקלה בירושלים שבה המילים התחילו להתנגן אצלי בראש: "אני כותב, ויודע אני שאני כותב, אבל האם אני חי?" ואני זוכר שירדתי מהרכבת ורצתי לבית קפה להוציא את הלפטופ כדי להקליד שתי פסקאות שכבר היו שלמות אצלי בראש.
כתבתי פרק, כתבתי שני פרקים. חשבתי שזה ספר שנועד בערך לשני אנשים בעולם, כי מי מתעניין גם בזומבים וגם בברנר? אבל כשהקראתי לאנשים את הפרקים, הם התלהבו. ולהפתעתי גם מי שלא הבין לא בזה ולא בזה, התלהב. גיליתי שכתבתי משהו שיש בו משהו. המשכתי לכתוב. הכתיבה באה בקלות, בזרימה, בשפע.
התחלתי לכתוב את הספר בגיל 40, שהוא בדיוק הגיל שבו ברנר נרצח. השנה שבה התחלתי לכתוב הייתה בשנת המאה לרצח ברנר. ראיתי בדברים האלה סימנים של סימפטיה קוסמית בנוגע לפרויקט.
די מהר זה צמח לספר שלם שהמספר שלו הוא ברנר והוא מתרחש ביקום אלטרנטיבי שבו מאורעות תרפ"א היו מתקפת זומבים. אני מאוד אוהב את ברנר, קראתי הרבה ברנר, ולהיכנס לתוך השפה שלו, לניגון, לאופן המחשבה שלו, היה תענוג גדול. החיבור לזומבים, בדיעבד, היה טבעי. לא סתם ברנר כתב יצירה בשם ״שכול וכישלון״ – המוות כבר נמצא שם מראש, הדרמה הגדולה של החיים שבתוך המוות והמוות שבתוך החיים, כל זה יושב בבסיס כתיבתו. הבנתי שזה משהו אינהרנטי בספרות של דור התחייה, שברנר הוא מהנציגים הבולטים שלה. עם מת שקם לתחייה, שפה מתה שקמה לתחייה – המטפורה של חי-מת כבר הייתה שם כל הזמן. הזומבים כבר הסתתרו בין השורות.
בלב הספר ישנו העניין הסגנוני, הניסיון לשקף עד כמה שאפשר את הקול ואת הסגנון הייחודי של ברנר. עורך הספר ד״ר יונתן דיין הוא חוקר ברנר, ונעשתה עבודה משותפת רבה בניסיון לדייק ככל שניתן, הכול כפי שברנר היה כותב: ציטוטים ומיקרו ציטוטים, מבנים רטוריים, אוצר המילים והאיות. עד כדי כך שהרגשתי מחויב לתת קרדיט לברנר כמחבר שותף. זה גם הולם את נושא הספר, שנכתב כשיתוף פעולה בין אדם חי ואדם מת.
ראיון על "שכול וכשלון וזומבים" בגלריה הארץ - גילי איזיקוביץ
ביקורת של דפנה לוי במוסף ספרים של ישראל היום
ביקורת של צור ארליך במוסף ספרות ושירה של מקור ראשון
ביקורת של יוני לבנה במוסף ספרים של "הארץ"
מכתב מפרופסור נורית גוברין
פרופסור גוברין היא אחת מחוקרות ברנר הבכירות בעולם.
גוברין כתבה עשרות מאמרים העוסקים בכתבי ברנר ודמותו,
וכן ארבעה ספרים המוקדשים לפועלו ולמורשתו:
מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי (1985); ברנר - "אובד עצות" ומורה דרך (1991); צריבה: שירת-התמיד לברנר (1995); עטרת קוצים - דברי סופרים בפרס ברנר (2017).
לאמיר חרש שלום רב,
קראתי בעניין רב את ספרך 'יוסף חיים ברנר, שכול וכשלון וזומבים'. ספר בלתי שגרתי המעורר מחשבה. כפי שנכתב על העטיפה האחורית, זהו "הרומן העברי הראשון מתחום המאש-אפ הספרותי". בהתאם לכך, הגשמת במלואם את חוקי הז'אנר בתחום הספרות: יצירה המורכבת משילוב של יצירות אחדות, לעיתים קרובות תוך שימוש בחומרים שאינם קשורים זה לזה. סוג של "מיקס" – שילובים. לקיחת תוכן שמישהו אחר יצר והפיכתו למשהו חדש, אחר, שלך. סוג הקולאז' גם הוא מתאים לספרך זה: צירוף קטעים מוכנים של אחרים, שצירופם יחד יוצר יצירה חדשה, מקורית. אין לשאול שאלות על שילובים וצירופים אלה. כוח הדמיון של היוצר הוא הנותן ליצירה את התוקף ואת המשמעות החדשה שלו.
ברומן זה שלך, ניכר שהִפנמת היטב את ספרות התקופה בכלל ואת יצירתו של ברנר במיוחד, על ריבוי פניה: הסיפורים, מסות הביקורת, המכתבים, המחקר, הזיכרונות. הפנמה זו בולטת גם בלשון, שנעשה מאמץ לקרבה לעברית של התקופה שעליה אתה כותב. לא קל לקרוא ספר זה. גם בגלל התיאורים הנטורליסטים של הפגחים, וגם בגלל תיאורי סיוט רבים אחרים המפוזרים בכל הספר. על המציאות הקשה בלאו הכי, עוד הוספת כהנה וכהנה תיאורי זוועה. ובכל זאת, ולמרות הכול, בסופו של דבר, הספר הוא שיר הלל לחיים! הרגשה זו חוזרת אין ספור פעמים, מפי הדמויות, גם במצבים קשים מנשוא.
הצלחת, בין השאר, לדובב את הדמויות המרכזיות, שנדונו להיכלא בבית יצקר. נתת פתחון פה לכל אחת מהנפשות הפועלות, על סמך העובדות ההיסטוריות וכוח הדמיון שלך. מלבבת במיוחד דמותה של רינה. איך נאחזים בחיים למרות הכול! זהו מוטיב ברנרי מובהק. לספר יש גם ממד אקטואלי ברור. לא רק בעמודים 249 ואילך, אלא למעשה, לכל אורכו: אנשים נצורים בבית בודד, מוקפים אויבים הרוצים להשמידם. האין זו ההיסטוריה של העם היהודי?! העם הדבק בחיים למרות הכול, ויודע שתמיד אפשר לתקן. מה חשים אנשים היודעים שהם מוקפים אויבים הרוצים להרגם, בתקופה האחרונה לפני שכל זה קורה?! נהניתי לפגוש, בכל עמוד כמעט, את "הציטוטים", מכתבי סופרי התקופה. אמנם בהקשרים אחרים, אבל בכל זאת, מכרים ותיקים. אני מקווה שהספר יחזיר את הקוראים בני הדור לברנר ולתקופה, על אף שלא קל לקראו. בברכה, בהצלחה ובתודה,
נורית גוברין
לקריאה נוספת על פרופסור גוברין בקרו בדף "נורית גוברין" בווויקיפדיה או קראו את ספרה האוטוביוגרפי "ילדת מנדט" (חדרים, 2024)
