הבלשייה 1 : תעלומות מלון נוף לחוף
ילדים בלשים במלון מפונים
עורכת: תמר הוכשטטר
מאיירת: הילה נועם
עם עובד 2024
איור עטיפה: הילה נועם.
יוצא לי ספר ילדים חדש: "תעלומות מלון נוף לחוף". ספר על חבורה של ילדים בלשים במלון של מפונים. ספר שנולד מתוך המפגש עם המציאות. כי כשהעולם הופך לזר, כשאתה כבר לא מרגיש בבית – כל מקום הוא בית מלון.
זה מוזר, אבל המלחמה החזירה לי את האמונה בכוחה של הספרות. רציתי לתרום, לקחת חלק, וידעתי שהדבר שאני הכי חזק בו זה מילים. בחודשים הראשונים של המלחמה נסעתי אל המלונות, בעין גדי, במישור החוף, באילת, בכל פעם הצטרפו אלי עוד שניים או שלושה חברים-כתבנים עם מכונות כתיבה. דיברנו עם הילדים ועם המבוגרים על החיים שלהם לפני מה שקרה, ועל הרגע הזה בחיים שלהם, ואם הם רצו הם אפילו סיפרו על מה שקרה ביום ההוא. מתוך המפגשים האלה, מתוך ההתבוננות על השגרה המשונה של חיי המפונים, שיטוטים במסדרונות ארוכים מדי, מעליות קלסטרופוביות וחדרי אוכל רועשים, מתוך האבסורד והאימה והשעמום והגעגוע לבית, נולדו "תעלומות מלון נוף לחוף".
יתרון נוסף של הסיפור הבלשי זה שהוא נותן כוח. כל ילד יכול להפוך לילד-בלש: כל מה שהוא צריך זה פנקס ועט, ולשים לב לפרטים. ילד שהופך לבלש בורח לרגע מהצרות. אבל הוא בורח לתוך העולם, הוא הופך מעורב בחיים של אחרים, הוא עוזר לאחרים לפתור את התעלומות שלהם. ואם יש לו מזל, מתקבצת סביבו חבורה. ככה קרה לאמיל, ככה, בערך, קרה גם לג'ינג'י. וככה קרה לנדב ממלון נוף לחוף, שמקים את "הבלשייה". מתעלומה לתעלומה החבורה סביבו גדלה. ועם כל תעלומה הוא מבין קצת יותר את העולם, וקצת יותר את עצמו. ולאט-לאט הוא עושה לעצמו עוד קצת מקום בעולם, הופך את בית המלון ליותר בית ופחות מלון.
מתוך הביקורת של מור פוגלמן-דבורקין שהתפרסמה במוסף "ספרות ותרבות" של ידיעות אחרונות.
"חרש, שספר הביכורים המצוין שלו לילדים 'אימה בראשון מערב' יצא לפני שנה, משתמש גם הפעם בחומרים מספרות האימה: הוא לוקח את הסביבה האנומלית מעצם קיומה של מלון מפונים, מעין לימבו אינסופי של תלישות, אי-ודאות, כאבים וזיכרונות, ומערבב לתוכה ערפדים, שדים, טקסים אפלים וחללים מחניקים, מה שמאפשר לקורא להעביר את פחדיו הממשיים דרך מעבד הדמיון, ולחרש לעסוק באופן פרוזאי כמעט באובדנים שחוו דמויותיו. הוא מספר בצורה פשוטה וישירה למדי על סבתא ששכלה נכד, ילדה שאביה מת, על היעדר בית ותחושת שייכות. גם התגובות והפרשנות של הדמויות למצבים שונים מאותתות טראומה, שהמסגור בכללי ז'אנר האימה מאפשר להתקרב אליה, להתבונן ולגעת. "התחבאתי עוד יותר עמוק בתוך הארון, וכיווצתי את עצמי לכדור. ניסיתי לא לנשום בשביל שהוא לא ישמע אותי, וחיכיתי בכל הכוח שהוא ילך משם", מספרת אחת הילדות לא על מחבל שחדר לביתה, אלא על דמות מסתורית בחדרה במלון. גם הפחד של נדב ממעליות נעוץ לא בהסתתרות של שעות בתוך ממ"ד סגור, אלא בסרט מפחיד שראה פעם, ובו רוח רפאים של ילדה המופיעה במעלית; הרחקה שיוצרת סיפור טוב ובו-בזמן מאפשרת לרוחותיהם של ילדים אמיתיים שאינם עוד, לשוטט בו בחופשיות."
מתוך הראיון עם שירי לב ארי (כלכליסט)
"חלק גדול מהכוח של כתבנות ושל הספר הוא השיקוף – האפשרות להראות לאנשים את מציאות חייהם", אומר חרש. "זה כאילו מישהו צילם סרט ברחוב שלך ואתה מזהה את השכנים ואת הבניין, אבל פתאום כשזה על המסך יש בזה איזה קסם, זה שם את החיים שלך במרכז ומראה כמה ייחוד יש בהם, ואתה הגיבור של הסיפור. אז יכול להיות שהילדים המפונים שחיים במלונות יקראו את זה ויגידו 'אה, החיים שלי הם משהו מיוחד'".
מה גילית מהשהות במלונות האלה עם המפונים?
"גיליתי את הסטרוקטורה של המלון ואת ההשפעה שלה על הנפש. למשל, אנשים שחיו בקיבוץ שהוא מקום מאוד שטוח, עם טופוגרפיה של שבילים ומעברים, פתאום המעלית הופכת להיות מרכז החיים שלהם כי היא מאפשרת להגיע ממקום למקום. הם דיברו על המעלית הזאת בתור מין צינוק שפתאום נכנס לחיים שלהם.
"או היחסים שנוצרים בין האנשים שגרים במלון לבין צוות העובדים. יש סיפורי אהבה שנרקמים במלונות בין אנשים שאולי לא היו נפגשים בנסיבות אחרות. או, למשל, מה עושים עם בעלי החיים? הרבה סיפורים שאנשים סיפרו לי היו על הכלבים והחתולים שלהם, וזה היה כלי שדרכו אפשר היה לדבר על הדברים".
מוטיב שחזר על עצמו בשיחות היה, כמובן, הגעגוע לבית. "הרבה ילדים דיברו איתי על הריח של הכביסה שמאוד חסר להם. יש מלונות שהביאו מכונות כביסה במיוחד בשביל זה. חוץ מזה שהמלחמה תפסה אנשים באמצע החיים שלהם, אז הם מתמודדים גם עם דברים שהעסיקו אותם עוד לפני המלחמה".
הכירו את הדמויות
(ואת האיורים הנפלאים של הילה נועם)
נדב - מקים הבלשיה
ילד סקרן ומתבודד, שמוצא תעלומות בכל מקום. החיים במלון שעממו אותו, אז הוא פתח את הבלשיה. לאט-לאט הצטרפו אליו עוד ילדים וביחד הם חוקרים את המציאות המוזרה שהם תקועים בתוכה. כאן, בתמונה, הוא עוקב אחרי טיפות דם שהופיעו באופן מסתורי במסדרון הקומה השמינית של מלון נוף לחוף, הפרשיה הזו נקראת בספר "תעלומת טיפת הדם".
.jpg)
עלמה ואחיה ברווזי
עלמה היא הלקוחה הראשונה של נדב, וגם הראשונה שמצטרפת לבלשייה בתור בלשית חובבת. עלמה, בניגוד לנדב, ממש טובה עם אנשים, וכולם, אפילו מבוגרים, אוהבים לדבר איתה ומספרים לה את הסודות שלהם. ברווזי הוא האח הקטן שלה, שנהנה להרגיז אנשים, והאף שלו תמיד אדום כאילו הוא מקנח אותו גם כשלא צריך. בתמונה, שלקוחה מתוך "תעלומת הברווזי של ברווזי", רואים אותם חוקרים ערמת חול מסתורית שנשארה במעלית, והיא הרמז היחידי בשאלה לאן נעלם הברווזי של ברווזי.
מיקה - המומחית לעל-טבעי
גם מיקה היא לקוחה שהפכה בהמשך לחלק מהבלשייה. מיקה מאמינה בעל-טבעי וגם מבינה הרבה בשדים, ערפדים, זומבים, פיות ויצורים קונדסיים. ב"תעלומת הצעיף האדום" היא חשדה שהחבר של אמא שלה הוא ערפד. העטלפים הרבים שסובבים את החלון שלהן היו רק אחד מהרמזים שהובילו אותה לכיוון הזה. הבקיאות הייחודית של מיקה ביצורים על טבעיים עזרה לא פעם לפתור את התעלומות, למרות שנדב מנסה, ולרוב גם מצליח, למצוא גם הסברים הגיוניים להכול.
עמרי – הקפטן של חבורת בלגן
עמרי הוא נער קצת בעייתי - הוא הקפטן של חבורת בלגן, נערים גדולים שמסובבים במלון כל היום בפיג'מה ועושים רעש וצרות. כאן, בתמונה, רואים אותו יחד עם המהפנט הנודע ישעיהו, אחרי שהוא התנדב לעלות לבמה במופע היפנוט בחדר האירועים של המלון. המופע הולך להשתבש בצורה נוראית ועמרי יתקע בתוך היפנוט כשהוא בטוח שהוא השד אבדון, ויתנהג בהתאם. נדב לא מאמין בשדים, אבל הם עדיין די מפחידים אותו. בואו נחזיק אצבעות שנדב יצליח להציל את עמרי מהשד, גם אם יש שדים וגם אם אין.
החבר המעצבן של אמא של נדב
ככה נדב קורא לו - "החבר המעצבן של אמא". אבל יש לו גם שם אמיתי, שנדב לא אוהב לומר בקול רם. כל דבר שקשור לחבר של אמא שלו מעצבן את נדב: העצלות שלו, הצמה הקטנה שלו שדומה לזנב של עכבר, הנטייה שלו לשבת כל היום בחדר ולראות חדשות, ובעיקר זה שהוא לא אבא של נדב. אבל כשהוא נעלם למשך שעות לתוך המעלית של המלון, זה לא סתם מעצבן אלא מעורר חשד. זאת כבר סיבה לחקירה של ממש.
גב הספר
לנדב נמאס לגמרי ממלון נוף לחוף. הוא והמשפחה שלו מתארחים שם כבר הרבה זמן, ולא ברור מתי ישובו הביתה. הוא מחליט להקים את הבלשייה. כל מי שרוצה מוזמן לפנות, ונדב הבלש יפתור כל בעיה – והוא מצליח, יש לו יכולת מיוחדת לשים לב לדברים שאחרים מפספסים.
אבל לא את הכול הוא יכול לפתור לבד. התעלומות הולכות ונעשות מסובכות: הטעם של האוכל משתנה, האיש עם הצמה נכנס למעלית ולא יוצא ממנה שעות, שד נכנס בגוף של נער ומסרב לצאת ממנו, ואפילו מנהל המלון זקוק לעזרה דחופה בעניין מסתורי.
נדב מצרף לבלשייה את עלמה, שיודעת לדבר עם כולם; את מיקה, שמבינה במפלצות ובערפדים; ואת ניתאי, שעוד מחפש במה הוא טוב. יחד הם יגלו שרק הם, ודווקא הם, יכולים להציל את המלון ואת עצמם.