ללמד להקשיב

​

מה שאני בא ללמד בקורס שלי "מעבדת הספרות" זה איך לדבר עם קוראים ולהקשיב להם. לכאורה, זה קל: כותבים משהו, נותנים לאנשים לקרוא ואז שואלים אותם מה הם חושבים. לא צריך קורס, כל אחד יכול. זה נכון. אבל בעצם שם זה רק מתחיל. הזולת. זו הנקודה. הזולת ונקודת המבט שלו. יש בה משהו מקומם, נכון? אני רוצה שיאהבו אותי. אני רוצה שיאהבו את הכתיבה שלי. שיהללו את הכשרון שלי. לכן אני מחפש קוראים מפרגנים. אבל קוראים מפרגנים זה טוב לאגו יותר מאשר לכתיבה. כשמדברים עם קוראים צריך את האומץ ללכת מעבר לאגו. להקשיב באמת, לנסות להבין מה התרחש במפגש החדפעמי הזה בין הקורא לטקסט. כי המפגש הזה כל כך נפיץ, כל כך פריך, הכל יכול לקרות בו, ולפעמים לא קורה בו כלום. אז מה התרחש כשהקוראת הספציפית הזאת קראה את השיר הזה שכתבת? איפה היא נתקעה? למה? מה היא לא הבינה? מה הפעיל לה את הדמיון? מתי היא התרגשה? מה תפס אותה? מה פספס אותה? מה השאיר אותה אדישה לחלוטין? והאם זה בכלל חשוב להקשיב דווקא לה? ומה אם מישהו אחר חושב הפוך ממנה? ואיך חוזרים אחר כך לטקסט? איך, בעקבות המפגש עם הקרואים, נוגעים שוב בטקסט, איך עורכים ומשכללים אותו? אלא שאלות גדולות, ואת הדברים האלה אנחנו מנסים להבין בקורס.